המנהלים הראשונים

אילן בלום – מנהל כפר שמעון בין השנים 2011  – 2023

הגעתי מתחום החינוך  – את לימודיי האקדמיים סיימתי באוניברסיטת ת"א ובאוניברסיטת – USC (University of Southern California – L.A), כשחזרתי ארצה – לימדתי במכללות – מכללת בית ברל ומכללת תל -חי  בתחום רכישת השפה הכתובה (אוריינות),  חלק מהרעיונות של האוריינות יושמו בכפר שמעון.  שלושת ילדי התחנכו בחינוך האנתרופוסופי  – ומשם נשאבו רעיונות לעיסוק במלאכות העתיקות ובתחומי האומנות השונים… אשר מותאמים מאוד לחיי התושבים של כפר שמעון…

לכפר שמעון הגעתי לאחר ניהול כפר כשנה ברואנדה באפריקה – ניהלתי כפר של יתומים – ניצולי רצח העם. הכפר נקרא AGAHOZO-SHALOM.  בכפר גרו והתחנכו כ- 400 תלמידים בגילאים 15- 21.  שם התוודעתי לכוחה המצמיח והתראפויטי של למידה ועיסוק בתחום הבלתי פורמאלי – עיסוק בסדנאות אומנות ובמלאכות שונות שחלק מהעקרונות שלהם ייושמו בכפר שמעון…  

בכניסתי לתפקיד באוגוסט 2011  –  היו בכפר גם בית ספר וגם פנימייה.  בפנימייה היו 18 תושבים. כאשר 5 מהם היו עדיין בגיל בית ספר (מתחת לגיל 21).  בבית הספר היו 14 תלמידים בגילאים 15-21, רובם תלמידים אקסטרניים.

בשנת 2023 בסיום תפקידי – נשארה רק פנימייה לבוגרים – גילאים 21 ומעלה. ביה"ס נסגר בשנת 2016. בפנימייה נקלטו 10 תושבים בוגרים נוספים – כך שבסיום תפקידי גרו בכפר 28 תושבים.

קודמתי בתפקיד – היתה הגב' שושנה באייר אשר היתה ממקימי הכפר, וניהלה אותו ב- 16 השנים שקדמו להגעתי…   בהגיעי לכפר בשנת 2011 – מצאתי מקום אשר נוהל  בתבונה רבה – באווירה ביתית ומשפחתית עם הרבה כבוד וקבלה, מחוייבות ומסירות….

מייד הבנתי שהאתגר החשוב ביותר העומד לפני – יהיה, כיצד משמרים את האופי המיוחד והבלתי פורמאלי, שנוצר בכפר, ואת מערכת יחסי האמון והקרבה בין הצוות והתושבים. 

תוך כדי הניהול ותוך כדי האתגרים החדשים שנוצרו עקב התבגרותם של תושבי הכפר – נדרשו שינויים והתאמות לגילם הכרונולוגי והתפתחותם הנפשית.  יחד עם קליטה מדורגת של תושבים נוספים נבנה חזון משותף לצוות, לתושבים, לעמותה ולהורים. 

עיקרי החזון שנוצר:

"אדם נועד להשתנות במהלך חייו. לצורך כך עליו להכיר את עצמו, לשאוף  להתפתח ולממש את הפוטינציאל הגלום בו, באם יצליח לעשות זאת – זה יהיה לבטח בזכות עצמו", אך יש גם משקל לא מבוטל לחבריו ולאנשי הצוות המלווים אותו.  "באפשרו לעצמו להתהוות, מגשים האדם את שליחותו האמיתית"– ("רודולף שטיינר").

• שימור האוירה ואופיו הביתי משפחתי של הכפר.
• הרצון של ההנהלה – להפוך את המקום למודל בעל אופי קיבוצי קהילתי –  בו יחסי התושבים ואנשי הצוות הופכים להיות שוויוניים יותר, צורכים ומייצרים בעצמם את חיי התרבות של הכפר בטקסים ובחגים…. עוסקים בעשייה משותפת והדדית – המתהווה כל הזמן תוך כדי תנועה ושינויי, גם של התושבים וגם של הצוות.  באופן זה – גם התושבים וגם הצוות שואפים להתנסות ותוך כדי – להכיר את עצמם ואת הפוטנציאל הגלום בהם.
• העשרת וגיוון עולמם של התושבים והצוות. השאיפה לצמיחה והתפתחות תמידית גם של התושבים וגם של הצוות. – פתיחת הכפר לעולם ולקהילה מסביב – אשר כוללת בתוכה גם את הכנסת העולם וגורמים בקהילה לכפר וגם הוצאת תושבי הכפר לעולם ולקהילה.
• תכנון תעסוקתי בר קיימא, כיאה לאנשים בוגרים אשר עוסקים בעבודות בעלות ערך ומביאים תועלת לעצמם ולסביבתם. לשבור את השגרה והעבודה המונוטונית, ולמנוע שחיקה ביחסים בין אנשי הצוות והתושבים אשר עלולים להצטמצם לכדי עבודה טיפולית או חינוכית גרידא.
• התכנון התעסוקתי יאופיין בעיסוק – הבעתי, יצירתי, יצרני – מוסיקלי, תנועתי, ויזואלי, אומנותי, עיסוק במלאכות עתיקות (עתיר עבודה עם חומרים טבעיים ואורגניים). וגידול ירקות בגן הירק לתצרוכת פנימית של הכפר, ולסנכרון הריתמוס בין העולם החיצוני (עונות השנה) והשעון הביולוגי של התושבים ואנשי הצוות.  
• מתן אוטונומיה מירבית לאנשי הצוות ובמיוחד לאומנים ולבעלי המלאכה -בתקווה, שאוטונומיה לצוות תביא בתורה לגילויי הפוטנציאל הטמון בהם ולאפשר את אותו התהליך להתרחש גם אצל התושבים בסדנאותיהם.

"עליך להאמין שאדם ראוי  לקבלה ולכבוד.  אינך בא לחנך אלא לבנות סביבה של התחנכות.  סביבה מאירה ומאתגרת גם אותך וגם את האחרים". ("קארל קוניג" –  חינוך מרפא ומייסד הכפרים שנקראו קאמפהילס באירופה).

ציינתי בתחילת דברי, שתחום ההתמחות שלי היה אוריינות.  כאשר הרעיון המרכזי הוא שמדובר ברכישת שפה כתובה באופן טבעי בקצב של הילד ובארגון והשפעה על הסביבה ולא ישירות על הילד… בדיוק כמו שילד רוכש או לומד ללכת לבד ולאחר מכן לדבר באופן יצירתי בהשפעת הסביבה אך לא בהתערבות ישירה שלה. כך גם שפה כתובה צריכה להירכש ע"י הילד בהשפעת הסביבה.   זאת להבדיל מהוראת השפה – אשר עיסוקה במתודולוגיה וטכניקות להוראת הקריאה והכתיבה באופן פורמאלי ומוצהר… לתפיסה זו, השפעה מכרעת על כך שבכפר שמעון, הוחלט להתמקד באומנים (יוצרים בעצמם), ובעלי מלאכה כאנשי צוות, ע"ח מורים מוסמכים כפי שהיה עד שנת 2016…. לפי תפיסתי  –  מרבית הלמידה המשמעותית בחייו של אדם –  היא למידה חבויה  ולא מודעת, שנתפסת ע"י החושים ונרכשת תוך כדי התנסות, תנועה ועשייה, ופחות מלמידה מוצהרת או פורמאלית…

מימוש החזון:

• בשנת 2016 אחרון התושבים הצעירים סיים את בית הספר ונשארו רק תלמידים אקסטרניים.

שינויי זה, יצר ההזדמנות לסגור את בית הספר ולהתמקד בפיתוח חיי קהילה להבדיל מחיי מוסדות.

• לפיכך, נעשו שינויים בצוות העובדים – ע"ח מורים ומורות – התחלנו להעסיק אומנים ובעלי מלאכה. היתרון בהעסקת אומנים הוא בכך שאומנים מטפחים ומתמקדים ביצירתיות, בכישורי הבעה וביטויי, ובצדדים חזותיים (צורניים ועיצוביים). האומנים מחפשים חיבורים בין העולם החיצוני לעולם הפנימי שלהם, ובכלל זה, את החיבורים של התושבים בסדנאותיהם גם ביחסים ביניהם וגם בין עולמם הפנימי לעולם החיצוני. המשמעות היא שהאומנים, היוצרים ובעלי המלאכה – מתמקדים בעיצוב והתאמת הסביבה ומאפשרים לאדם לבחור את האופן בו הוא רוצה לפעול, לבחור ולצמוח בקצב שלו.  דרושה לכך סבלנות ואמונה רבה ביכולותיו של האדם העומד מולך.   הצוות עשה זאת – תוך עיצוב הסביבה המרחבית בהתנהלות בבתים ובתעסוקה באמצעות תחנות עבודה, בחירת חומרי הגלם, ניצול הזדמנויות של כישורים, העדפות ונטיות של העומדים בפניהם.  כל זאת, להבדיל מפעולה באופן ישיר על האדם – לשינויי ונרמול באמצעים ושיטות של עיצוב התנהגות.  
• דגש הושם על אומנויות יצרניות (יוצרות תרבות) – אשר השתלבו בחיי הכפר כמו השתתפות בטקסים, בחגים ובאירועים מחוץ לכפר.

לסדנת המוסיקה בנוסף לנגינת פסנתר – נוספה שירה ונבנתה מקהלה חדשה. בנוסף למוסיקה קלאסית, נוספה מוסיקת  ג'אז (בפסנתר ובתופים וכלי הקשה), אשר שילבו תושבים נוספים עם כישורים ויכולות שונות.

נוספה סדנת ריקוד, תנועה ודרמה – אשר יחד עם המוסיקה (הנגינה והשירה) השתלבה ביצירת מופעים משותפים באירועי הכפר ומחוצה לו – בנוסף לאירועים סביב החגים, היו לפחות 2 מופעים בשנה שהוצגו בפני התושבים, ההורים, חברי עמותה, והקהילה הקרובה – משפחות מהאזור, גני ילדים וכדומה.

           –     לכפר הגיעו גורמים מהקהילה. ארגונים וקבוצות או יחידים מהארץ ומהעולם  – אשר הגיעו

                  להופעה, או לקונצרט וריקוד משותף עבור ועם התושבים.  תושבי הכפר בתורם, הופיעו בפני

                  כנסים של ארגונים ועמותות, והופיעו בפני מוסדות לדיור מוגן או מוסדות למרכז יום  לקשיש.

            –    סדנת ציור  –  התרחבה מאוד וכללה מחצית מתושבי הכפר.   אנשים על הרצף האוטיסטי  

                 מתקשים בהבעה ובביטויי בדיבור.   הציור מאפשר ביטויי ויזואלי אשר פותח צוהר לעולמם

                 הפנימי המגוון והעשיר.   – ציורים של התושבים קשטו את מרחבי הכפר ובתי המגורים שלהם.

                 היה חשוב לנו להראות את הציורים שלהם לקהל הרחב – להכיר ביכולות ובכישורים של   

                 התושבים שלנו ובכך להעריך אותם יותר..    ולכן, הצגנו תערוכות בקהילה (במרכז ז'ראר בכר

                 בירושלים, בסינמטיק בירושלים, במוסדות לדיור מוגן, בכנסים כמו אנ"א, וכדומה). לעיתים

                 קרובות אירועי הפתיחה בתערוכות הללו –  החלו במופע של ריקוד(תנועה), שירה

                  ונגינה בביצוע של התושבים .   

• כחלק מיציאה לעולם וגיוון עולמם ולחיזוק כוח הרצון שלהם,  השתרשה מסורת שבה תושבי הכפר יצאו למספר טיולים לחוות את השינויים של עונות השנה בסביבה הקרובה – מדובר בטיולים רגליים ביערות בריטניה והסביבה. דרגת הקושי עלתה בהדרגה במשך השנים.    כמו כן, יצאנו ל- 2 סבבים של טיולים בני יומיים כל אחד לנגב ולגליל שגם שם שולבו מסלולים הליכה רגליים.
• התקיימו שיתופי פעולה בין אומני הכפר וסטודנטים להוראת הציור ממכללת דויד ילין – ציורים משותפים בפרוזדור הקמפוס, כמו גם עם בי"ס בקריית יערים של נוער בסיכון – לסדנאות משולבות של ציור , מוסיקה וריקוד משותפים.
• השתרשה מסורת של קליטת מתנדבים מחו"ל – הכפר התחיל לקלוט בין 2 – 4 מתנדבים מדי שנה להשתלבות בחיי הקהילה והתרבות של הכפר. המתנדבים הגיעו מדרום קוריאה, ברזיל,

ניו זילנד, ספרד וכדומה…

• השתרשה מסורת של שיתוף 4 חברה ממכינה קדם צבאית אשר השתלבו  מדי שנה בסדנאות התעסוקה, בטיולים ובארגון מופעים מוסיקליים משותפים.

כבר בשנת 2018 הוחל בתכנון מבנה שישמש כמרכז תעסוקתי – שנקרא המרכז לאומנויות ומלאכות.

אנו מאמינים – שתמיכה וכבוד הדדי יוצרים סביבה בריאה לריפוי ולצמיחה.

"חיים חברתיים מתהווים כאשר בראי הנפש של כל אדם מוצאת הקהילה כולה את השתקפותה וכאשר המידות הטובות של כל פרט מתקיימות בקהילה"  ("ד"ר רודולף שטיינר", הוגה האנתרופוסופיה).

בשנת 2020  – עמד המרכז לאומנויות ומלאכות על רגליו. 

המרכז נבנה כחלק מחזון הכפר,   ובמיוחד כדי להעשיר ולגוון את חייהם של שותפנו, תושבי כפר שמעון שזה ביתם לחיים.   התכנון, הבנייה והעיצוב נעשו כדי לתת מענה  לצרכיהם הרוחניים, ההבעתיים, האסתטיים והתעסוקתיים של תושבי הכפר ואנשי הצוות כאחד. כל זאת,  בהתחשב בנטייתם, כשרונם וחוזקותיהם האומנותיים של כל אלה. בתכנון ובבניה נעשתה מחשבה מרובה שכללה את צרכיהם הנוכחיים והעתידיים של תושבי הכפר , ואולי בעתיד גם אוכלוסיות מחוץ לכפר, תוך יצירת סביבת עבודה  הרמונית ואסטטית המשלבת בתוכה את עבודות התושבים ואנשי צוות.

• למרכז נוספו סדנאות אומנות ומלאכות כמו: סדנת קרמיקה ופיסול, סדנת פסיפסים המושתת על ציורי התושבים אותם מעתקים לציורי קיר גדולים במיוחד המעטרים את קירות הכפר, מדרגות וחצרות המגורים…
• למרכז נוספו ואו הורחבו מלאכות כמו עבודה בעץ (נגריה עם כלים חשמליים), סדנה לקליעת סלים מנצרים, סנסנים(ידות תמרים) סוף (גומא), וסדנת צמר. החומר מגיע לא מעובד ועובר תהליך שלם עד לתוצר המוגמר.  התוצרים נמכרו בחנות הכפר או בהשתתפות בבאז'רים בקהילה. 
• הרציונל של סדנאות המלאכה – שאול מהחינוך האנתרופוסופי – העשייה והיצירה ביחד – מהווים גם מודל לחיקוי וגם פועלים על החושים. העשייה היא זו שבונה את כוח הרצון ואת הערך העצמי, והבטחון העצמי….. בנוסף לכך – אדם בוגר צריך לעסוק בעבודה יצרנית שהיא בעלת  ערך לחברה ולו עצמו…