פרופ' שמעון זקס (1922-1989)
מאבות החינוך המיוחד בישראל ומסוללי הדרך להקמת כפר שמעון. על שמו נקרא הכפר.
שמעון (וולטר) זקס נולד בברלין. ב-1939, ערב מלחמת העולם השניה, הצליחה משפחתו להעלותו לארץ, והוא הגיע לבדו. פנה עוד בצעירותו להוראה בתנועה הקיבוצית ובהמשך היה למורה ומנהל בי"ס אזורי בחבל לכיש והתגורר בקריית גת. בציריך השלים לימודי דוקטורט בפילוסופיה עם התמחות בחינוך המיוחד, כשהוא מבסס את תפיסותיו בתחום זה על הגותם של רודולף שטיינר ויאנוש קורצ'אק, ואף פרסם עליהם ספרים ומחקרים. זקס היה לראש המגמה לחינוך מיוחד באוניברסיטה העברית ולמפקח המרכז לחינוך מיוחד במשרד החינוך. בשנותיו האחרונות, ייעץ וליווה מקרוב את תהליך הקמת כפר שמעון, והוא נקרא על שמו. על שמו של זקס, נקרא גם ביה"ס שחפים, מסגרת שיקומית אזורית לבעלי צרכים מיוחדים בקריית-גת.
בין ספריו:
ברוך עזגד (1928-2014)
יוזם כפר שמעון וממקימיו, היה שותף לניהולו בשנים הראשונות.
איש חינוך בעל השכלה רחבה. לאחר ששרד בילדותו את השואה, הצטרף ל"עליית הנוער" לסייע בהעפלת ילדים חסרי בית לארץ, ובהמשך עלה כך בעצמו והצטרף לשורות הלח"י. לאחר קום המדינה עסק בהוראה, הקים וניהל בית ספר תיכון בנצרת, ובהמשך עסק בתפקידי ניהול ופיקוח במשרד החינוך. גיבש את משנתו בחינוך בעלי מוגבלויות לאורה של הפילוסופיה ההומניסטית-חינוכית המעודדת את האדם לפתח את עצמו וזהותו האישית על פי בחירותיו, צרכיו ותחומי העניין שלו. "בכל מה שקשור לחינוך בעלי מוגבליות, ברוך עזגד היה אבי הרוחני", מעידה הפרופ' שונית רייטר, ר' הפקולטה לחינוך לשעבר באונ' חיפה, "ומשנתו הונחלה לדורות רבים של סטודנטים לחינוך". בשנות ה-80 של המאה העשרים, ניהל על פי משנתו הזו את מעון "אבן חן" לבעלי מוגבלות שכלית והתפתחותית בנתניה, לצד רעייתו דאז יפה עזגד, אשת חינוך ואמנית. בעזרת העמותה שהקים, פעל להקמת בית-ספר במסגרת זו מתוך חשיבות קיומה של קהילה לומדת ופעילה. עם סגירת מעון זה, יזם את הקמת כפר שמעון כבית לחיים לבוגרים אוטיסטים, והיה ממייסדיו. בשנות הכפר הראשונות היה שותף לניהול המסגרת עם שושנה באייר.
בשנת 2014 הלך לעולמו, והותיר בן ובת.
